Musar על שמואל ב 12:13

וכן הוא בזוהר בפרשה זו (ח"ג פג, ב), בפסוק (דברים ט, כז) אל תפן אל קשי העם הזה, ר' חייא פתח, אל תפן אל קשי העם הזה, וכי מה דיימא למלכא אל תפן, והא כתיב (איוב לד, כא) כי עינו על דרכי איש, וכתיב (ירמיה כג, כד) אם יסתר איש במסתרים ואנכי לא אראנו נאם ה', והא בכולא אשגח קודשא בריך הוא, בכל עובדין אסתכל ואעיל בדינא על כולהו אם טב ואם ביש, כד"א (קהלת יב, יד) כי כל מעשה האלהים יביא במשפט, ומשה אמר אל תפן אל קשי העם הזה. אלא הכי תנינן, כל בר נש דבעי לאסתמרא מחובוי, בגין דלא יחטא קמיה מלכא קדישא. תא חזי, בר נש עביד חד מצוה, ההיא מצוה סלקא קיימא קמיה קודשא בריך הוא, ואמר אנא מפלנייא דעבד לי. וקודשא בריך הוא מני לה קמיה לאשגחא ביה כל יומא לאוטבא ליה בגיניה. עבר על פיקודי אורייתא, ההיא עבירה סלקא וקיימא אמר אנא מפלנייא דעבד לי. וקודשא בריך הוא מני לה קמיה, וקיימא לתמן לאשגחא ליה לשיצאה ליה, הה"ד (דברים לב, יט) וירא ה' וינאץ. מהו וירא ה' וינאץ, ההיא דקיימא קמיה. תב בתשובה, כתיב (ש"ב יב, יג) גם ה' העביר חטאתך, דעבר ההוא חובא מקמיה בגין דלא יסתכל בה לאוטבא ליה, ועל דא אל תפן אל קשי העם הזה, עד כאן לשונו:

הִנֵּה בַּפְּרָקִים שֶׁעָבְרוּ בֵּאַרְנוּ אוֹדוֹת אִישׁ פְּרָטִי, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁצָּרִיךְ לְהִזָּהֵר עַד מְאֹד מִלְּלַמֵּד חוֹבָה עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, כִּי הַחֵטְא גָּדוֹל עַד מְאֹד. כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּפְסָחִים (דף פ"ז:) מַאי דִּכְתִיב (משלי ל' י'): "אַל תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל אֲדֹנָו", (שם י"א) "דּוֹר אָבִיו יְקַלֵּל וְאֶת אִמּוֹ לֹא יְבָרֵךְ". אֲפִלּוּ דּוֹר שֶׁאָבִיו יְקַלֵּל וְאִמּוֹ לֹא יְבָרֵךְ, אַל תַּלְשִׁינוֹ אֶל אֲדוֹנָיו זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּרְאֵה נָא בִּישַׁעְיָה הַנָּבִיא, בְּעֵת שֶׁרָאָה אֶת כְּבוֹד ה' וְאָמַר (ישעיה ו' ה'): "אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ ה"' וְגוֹ', עַל שֶׁאָמַר "וּבְתוֹךְ עַם" וְגוֹ', אַף שֶׁלֹּא כִּוֵּן בָּזֶה לְבַזּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי גַּם עַל עַצְמוֹ הִקְדִּים לוֹמַר זֶה, רַקּ כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ כְּדַאי לִרְאוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, לֹא מִצַּד מַעֲשָׂיו וְלֹא מִצַּד מַעֲשֵׂה הָעָם אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בְּקִרְבָּם, אַף עַל פִּי כֵן רְאֵה מַה כְּתִיב בַּתְרֵהּ (שם ו'): "וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה וְגוֹ'; (שָׁם ז') הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ" וְגוֹ', וְאָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁהוּא נוֹטְרִיקוֹן: רְצֹץ פֶּה שֶׁאָמַר דֵּלָטוֹרְיָא עַל בָּנַי. וְסוֹף הָיָה שֶׁמֵּת בְּסִבַּת דָּבָר זֶה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בִּיבָמוֹת (דף מ"ט:): אַתְיוּהוּ לְאַרְזָא וְנַסְרוּהוּ כִּי מָטָא לַהֲדֵי פֻּמָּא נָח נַפְשֵׁהּ, (כַּאֲשֶׁר מְנַשֶּׁה רָצָה לַהֲרֹג אֶת יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא, אָמַר יְשַׁעְיָהוּ שֵׁם וְנִבְלַע בְּתוֹךְ עֵץ אֶרֶז הֵבִיאוּ אֶת עֵץ הָאֶרֶז וְנִסְּרוּהוּ וחתכוהו, וּכְשֶׁהִגִּיעוּ לְפִיו שֶׁל יְשַׁעְיָהוּ, יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ), עַיֵּן שָׁם ^*וְעַיֵּן בָּרִיטְבָ"א שֶׁהִקְשָׁה, דְּהָא כְּבָר נִמְחַל לוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַמַּלְאָךְ (ישעיה ו' ז'): "וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפַּר". וְתֵרֵץ דְּלֹא נִמְחַל, רַק בְּמַה שֶּׁדִּבֵּר זֶה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַחַר כָּךְ חָזַר הַנָּבִיא וְסִפֵּר זֶה הַלָּשׁוֹן לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכָךְ נֶעֱנַשׁ שֵׁנִית. וְלַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי נִרְאֶה לוֹמַר, דְּלֹא חָטָא הַנָּבִיא בְּמַה שֶׁסִּפֵּר אַחַר כָּךְ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁבָּזֶה יוֹרֶה לָהֶם, כַּמָּה גָּדְלָה אַהֲבָתָם בְּעֵינֵי אֲדוֹן הַכָּל יִתְבָּרַךְ, רַק שֶׁבֶּאֱמֶת אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָךְ: רְצֹץ פֶּה, דְּהַיְנוּ הָעֹנֶשׁ שֶׁהָיָה לְבַסּוֹף וְלֹא נְגִיעָה לְבַד, וּנְגִיעַת הַמַּלְאָךְ לֹא הָיְתָה שֶׁיִּתְכַּפֵּר לְגַמְרֵי עַל יְדֵי זֶה, רַק שֶׁבָּזֶה יִתְלוּ לו עַד לִבְסוֹף, כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ: יִסּוּרִין תּוֹלִין, וּמִיתָה מְמָרֶקֶת. וְהָעֵד הַנָּכוֹן לָזֶה, שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ, לְאַחַר שֶׁכְּבָר נָגַע בָּרִצְפָּה עַל שְׂפָתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב: "הִנֵּה נָגַע וְגוֹ' וְסָר עֲוֹנֶךְ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפַּר" לְשׁוֹן עָתִיד, כְּמוֹ (ישעיה י"א י"ג): "וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם", וּכְמוֹ כֵן תְּכֻפַּר הוּא לְשׁוֹן עָתִיד, לְהוֹרוֹת שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְכַּפֵּר לוֹ לְגַמְרֵי, רַק שֶׁעַתָּה עַל יְדֵי נְגִיעַת הָרִצְפָּה מַתְחִילָה הַכַּפָּרָה וּלְבַסּוֹף יוּסַר הֶעָוֹן עַל יְדֵי רִצְפָּה זו. וְלֹא גִּלָּה לוֹ הַמַּלְאָךְ כַּוָּנַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּזֶה. אִי נַמֵּי אֶפְשָׁר לוֹמַר "וְסָר עֲוֹנֶךָ", הַיְנוּ הַמְקַטְרֵג שֶׁנִּבְרָא מֵאוֹתוֹ עָוֹן שֶׁלֹּא יְקַטְרֵג עָלָיו, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ כַּיּוֹצֵא בָּזֶה אֵצֶל דָּוִד, שֶׁהֵשִׁיבוֹ הַנָּבִיא (שמואל ב' י"ב י"ג): "גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ", הַיְנוּ הַמְקַטְרֵג, כְּמו שֶׁבֵּאֲרוּ חֲזַ"ל. וְעֶצֶם הַחֵטְא נִמְחַל לוֹ לַנָּבִיא לְבַסּוֹף, וְזֶהוּ שֶׁכָּתַב "וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפַּר" לְשׁוֹן עָתִיד. וְיוֹתֵר נָכוֹן כְּתֵרוּץ א' שֶׁכָּתַבְנוּ: .

ויחר אף ה' בם וילך (במדבר יב, ח). וקשה מה מקום לחרון אף אחר שזילזל הקב"ה אותם, היה לו לכתוב חרון אף מקודם. וי"ל דחרון אף היה כמשמעו שחטאו היה להם להתודות על עונם ולומר חטאנו, וכמו שעשה דוד כשבא אליו נתן הנביא תיכף הודה ואמר (ש"ב יב, יג) חטאתי, אז אמר לו הנביא (שם) גם ה' העביר חטאתך: